פסק-דין בתיק ב"ל 10374-10

1. האם זכאית התובעת לקצבת שארים לאחר פטירת בעלה, לוי יצחק משה (להלן: "המנוח")? זו השאלה העומדת בפנינו בתביעה דנן.
2. לטענת הנתבע, התובעת היתה נפרדת מבעלה שלוש שנים לפחות מתוך חמש השנים, שלפני פטירתו, ולכן אין לראות בה כאלמנה לפי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. לטענת התובעת, נסיבות החיים הביאו לכך, שלא גרה עם בעלה, תחת קורת גג אחת, אך אין לראות בהם כנפרדים ויש לראות בה כאלמנת המנוח ולזכותה בקצבת שארים.
3. לפנינו העידו התובעת וחברתה גב' מרי חזי, וכן בנו של המנוח נפתלי לוי. כן הוגשו לנו מסמכים שונים.

דיון והכרעה

4. מהראיות עולה כי התובעת היתה נשואה למנוח כ-35 שנה, משנת 1975 עד פטירתו ביום 28.12.09 כשהיה כבן מאה שנים. התובעת היתה צעירה מהמנוח בעשרות שנים. מנישואים אלה נולדו להם 3 ילדים. המנוח וכך גם התובעת היו גרושים קודם נישואיהם המשותפים, למנוח היו בנים מנישואיו הראשונים שגרו עימו. לתובעת אין ילדים מנישואים קודמים.
5. למנוח היה בית ברח' הורקניה 2 (להלן: "הבית") מנישואיו הראשונים. התובעת לאחר נישואיהם באה לגור עימו בבית. לאחר מספר שנים, בשנת 1984 לערך, ביקשו ילדיו מנישואיו הראשונים, לשפץ את הבית. התובעת התבקשה לעזוב את הבית עם ילדיה ולדור עם הוריה, שגרו בסמוך ברח' פינס 23 עד יושלם השיפוץ. השיפוץ הושלם אך ילדיו מנישואיו הראשונים, התנגדו לחזרתה לבית המשופץ. המנוח, שהיה כבר אז מבוגר - בגיל 70 - לא אפשר לתובעת לחזור לבית המשופץ.
6. לטענת התובעת, המשיכה להיות בקשר עם המנוח, לפקוד אותו, לבקרו, לסעוד איתו, לבלות עימו ואף לקיים עימו יחסי אישות כדרך בעל ואישה. ביתה הקטנה - קרן, אף נולדה בסמוך למעבר לדירת הורי התובעת. התובעת המשיכה לגור בדירת הוריה ולאחר שאלה נפטרו קיבלה דירה לחזקתה מעמידר.
7. לטענתה לא גרה ביחד עם המנוח בבית, בשל הנסיבות המיוחדות שנכפו עליהם, על ידי ילדיו של המנוח, שלא אפשרו לה למעשה לשוב לגור בבית לאחר שיפוצו.
8. התובעת מסרה לחוק המל"ל בהודעה (נ/1) כי ב-10 השנים האחרונות (קודם לפטירתו), היתה הולכת לבקרו: " כול שבוע, ליום שלם, לא נשארת לישון". לשאלת החוקר: " היה לך בבית שלו חפצים כלשהם, בגדים וכו'?", השיבה " לא". אף המנוח היה בא לבקרה בתדירות של " פעם בשבועיים, חודש, תלוי". הוא היה מגיע ברגל. היא נשאלה האם נשאר לישון אצלה והשיבה: " לא. יש לי כולו חדר וחצי. אני יושנת בסלון על הספה והילדים בחדר". (כך במקור, א.א.). עוד ציינה כי המנוח לא תמך בה כספית. מידי פעם קנה לה דברים כשהיתה מבקרת אצלו. אמנם בשלב מסוים שילם לה תקופה קצרה מזונות (כ-15 שנה לפני החקירה) אך הפסיק בשנת 1984.

בעדותה בפנינו מסרה כי בשנים האחרונות הילדים המשותפים היו באים למנוח ואילו היא היתה עולה אליו " פעמיים שלוש, ארבע". (פרו' עמ' 4 שו' 4- 6).

התובעת טענה כי הדברים שנרשמו בהודעתה על ידי החוקר (נ/1) היו מוטעים והחוקר הטעה אותה. התובעת הודתה כי לא היתה ישנה אצלו בכלל (פרו' עמ' 4 שו' 24). בעשר השנים האחרונות לפני פטירתו לא בא לבקר אותה (פרו' עמ' 4 שו' 27). התובעת לא היתה בחגים עם המנוח ובשבתות לעיתים רחוקות היתה מבקרת אצלו (פרו' עמ' 5 שו' 3 -7). התובעת, אף לא ידעה למסור לחוקר מה היה מספר הטלפון שלו בבית.

9. בנו של המנוח מנישואיו הראשונים נפתלי סיפר לחוקר בהודעה (נ/3) כי המנוח ביקש להתגרש מהתובעת לאחר לידת הבת הראשונה (שהיא ילידת שנת 1979 לערך), אך התובעת סירבה. התובעת עזבה את הבית. המנוח גר כל השנים בבית עם ילדיו ואף שבתות וחגים היה עמם בבית. התובעת היתה באה לבקרו " מידי פעם בחודשיים שלושה אולי היתה קופצת להגיד שלום, אולי כשהיה חולה". הוא נשאל על ידי החוקר: " אז אם כך, איך נולדו להם עוד שני ילדים משותפים בהמשך?" והשיב: " נפגשו בפגישות חד פעמיות. היא רצתה ילדים". על דברים אלה חזר בהודעה כמה פעמים.

בעדותו בפנינו מסר נפתלי כי בין התובעת למנוח " לא היה הרבה קשר". דברים אלה ראה בעצמו הואיל וגר בבית עם המנוח. עוד העיד כי התובעת היתה מבקרת את המנוח " אולי פעם בחודש", כאשר בשנה האחרונה ביקרה אותו " אולי פעמיים" (פרו' עמ' 7 שו' 7 -10). המנוח היה מבשל לעצמו ובשנים האחרונות נעזר ב" מט"בית" - שבאה כסיעוד מטעם המל"ל. הם אף ביקשו אישור להעסיק עובדת זרה כדי שתסעד את המנוח אך הדבר לא הסתייע. גרסה זו של הבן נראית כמשקפת בצורה מדויקת יותר את המציאות מגרסת התובעת שהשתנה כל העת - מאז החקירה, ואף בפנינו לא היתה גרסתה קוהרנטית כאמור לעיל. נציין כי המנוח נעזר במט"בית וילדיו חשבו אף להביא עובד זר שיטפל בו. דבר זה אינו מתיישב עם הטענה שהעלתה חברתה של התובעת לפיה היתה התובעת כל יום הולכת לביתו כדי לנקות ולבשל לו כמו גם להיות בחברתו.

10. חברתה של התובעת גב' מרי חזי, עבדה עם התובעת והכירה אותה שנים רבות. לדבריה התובעת סיפרה לה פעמים רבות כי היא הולכת לבעלה לאכול עימו, לנקות את דירתו, לסעוד אותו ואף לקיים עימו יחסי אישות. כשנפל המנוח ושבר את האגן דאגה לו התובעת וספרה על כך גם לעדה. היא ראתה את התובעת הולכת לבית המנוח כמה פעמים. דברים אלה בעיקרם הינם עדות שמועה ויש לתת להם משקל נמוך מה גם שקשה להבין מהם האם היתה תדירות קבועה בביקורים ומתי.

11. הוראות סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדירות אלמן כדלקמן:

" "אלמן" - מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט', להוציא -

(1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה;

(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שני לפחות ובכללן 12 חדשים שלפני פטירת המובטחת;

בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו שמונה עשרה שנים אם לא נתקיימו בו התנאי האמורים בפיסקאות (2) ו- (3) של הגדרת "ילד", ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאי האמורים;